מסתבר שללחם יש הרבה שותפים | ארוחת בוקר ב "לחם ושות'".

על המקום- לחם ושות'.

יום שישי. שעות הבוקר המאוחרות. כל הרחובות של מרכז העיר היו חסומים בגלל מצעד הגאווה. מפונקת שכמותי לא אוהבת ללכת ברגל, אבל אוהבת לאכול. אין ברירה. לקחנו שני זוגות אופניים ופידלנו לעבר בן יהודה פינת בן גוריון. הנסיעה על הכביש הייתה כיפית, החום של הקיץ התמזג עם האוויר מהים.  ממש כמו יום כיפור, רק עם אוכל .

הכניסה למאפיית לחם ושות' הייתה עמוסה באנשים. המארחת בכניסה אמרה שיש תור של כחצי שעה.  בינתיים נכנסתי להציץ על דברי המאפה. עייני נפתחו ופי נפער. אני בגן עדן?   שלל מאפים מכל מיני סוגים: פוקאצ'ות, לחמים, באגטים, קרואסונים, בריוש ומה לא.

המלצרית אמרה שאנחנו יכולים פשוט לשבת בשולחן הגדול אותו חולקים עם עוד אנשים או על הכסאות בר הפנויים. נפלא! העדפנו לשבת על הכסאות בר הפונים לחלון הזכוכית המשקיף אל עבר שדרות בן גוריון והשולחנות שבחוץ.

על האוכל- לחם ושות'.

פתחנו את הבוקר עם ארוחת בוקר בשם "חביתת אופים" (48 ש"ח).

הלחמים לחמי שאור טריים שזה עתה נפרסו היו טעימים. החביתת אופים הכילה גם בייקון וגם האם. מעניין למה קוראים לה חביתת אופים?

דווקא הסלט הירוק היה מריר מאד ובלי מספיק רוטב.

אני כבר מהכניסה הייתי חמה על אחת הפוקאצ'ות. המלצרית המליצה מבין שלל האופציות דווקא על הפוקאצ'ת אנטיפסטי (16 ש"ח).

הפוקאצ'ה חוממה כמו שצריך והרגיש כאילו היא זה עתה נאפתה לראשונה. לצידה ביקשתי להוסיף קצת מטבלים. המלצרית הציעה גבינת שמנת וגבינת לבנה (כל אחת ב-3 ש"ח) וגם טחינה (ללא תוספת תשלום). הפוקאצה עם המטבלים הייתה ארוחת בוקר, אמנם מאולתרת (שלא בתפריט), אך ממש מושלמת!!  ממליצה בחום להרכיב ארוחת בוקר אלטרנטיביות מתוך מגוון המאפים שבדלפק.  

קינוחים

אחרי שסיימנו את "האוכל", עדיין לא נרגענו והיינו חייבים לתת מקום גם לסקטור המתוקים המפתה במיוחד. כל אחד מאיתנו ידע כבר מה הוא רוצה.

אני לקחתי פרוסה של בראוניז שוקולד ואגוזים  (11 ש"ח). הבראוניז היה גדול, דחוס ושוקולדי. ממש מרגישים שלא חסכו פה בחומרי הגלם. פרוסה כל כך גדולה, שאפילו אני השארתי חתיכה קטנה בצלחת..

מענף הקינוחים ה"פירותיים" נבחר מאפינס אוכמניות (12 ש"ח) שגורם לו להרגיש שהוא בניו-יורק. המאפינס היה מפוצץ באוכמניות, שצבעו את הבצק הלבן בגוון סגלגל מהמם. המאפינס היה טעים ממש ונטול טעמים של חמאה.

הפירמידות הקטנות עם קצה השוקולד עוררו בי סקרנות. בשלב בחירת המתוקים, ניגשתי לדלפק לתחקר את כל האופציות. הבחור מאחורי הדלפק לא ידע בדיוק מה זה כל מאפה ואחד האחראים מהצוות הסביר לי בפירוט על פירמידות הקוקוס הקטנטנות  (4 ש"ח) וגם נתן לי לטעום. לקחתי עוד פירמידה גם בשביל בעלי.  הפירמידות נראות קשיחות, אבל בעצם הן רכות ועסיסיות. אלה לא העוגיות קוקוס הכשרות לפסח שאתם מכירים, אלא יותר הכלאת ביניים בין עוגייה למאפינס.   מומלצות במיוחד לאוהבי הקוקוס!

אווירה ושירות- לחם ושות'.

קשה מאד למצוא בתי קפה שעושים את הכל בעצמם, החל מהלחם ועד לקינוח.  ארוחת בוקר בבית קפה שהוא גם מאפייה זאת חוויה אחרת, יוצאת דופן, שהופכת ארוחת בוקר סטנדרטית של חביתה, סלט, שתיה קלה וחמה לתענוג של ממש. זה מסוג המקומות שאפשר ללכת אליהם שוב ושוב ועדין יהיה לכם דברים חדשים לטעום. 

האווירה נמצאת ללא ספק בחלל הפנימי בין המאפים, הריחות והעגלות העמוסות כל טוב. העיצוב של החלל מזמין ביותר עם רצפת העץ וגופי התאורה המהממים. למאפיות בפריז יש מה ללמוד מהעיצוב הישראלי.. כשהקונספט של השולחן הגדול והיצע העיתונים מחזקים את התחושה של בית קפה שכונתי.

השירות היה בסדר גמור, טיפה מבולבל, אבל זה בסדר ביחס לעומס של שישי בבוקר. כך למשל, קיבלנו שתיה שלא הזמנו והייתה גם טעות קטנה בחשבון של חיוב קפה (שכלול במחיר ארוחת הבוקר) שתוקנה תוך שניות.

תגובות

תגובות