מזללה שמזלזלת | BUNZ – באנז
על המקום | BUNZ – באנז
נתחיל בוידוי. אני חולה על באנים! זה רך, אוורירי, משאיר מקום מכובד למילוי עסיסי, בקיצור מה יש לא לאהוב. "באנז BUNZ מזללת באנים ומטבח אסייאתי" שונה מהקונספט של המסעדה הותיקה The Bun המבוססת גם היא על קונספט הבאנים, אך זו להבדיל באווירה יותר מזללתית סטייל מקדונלדס. עקרונית אין לי בעיה עם "מזללות" ואני מאד אוהבת אוכל רחוב אבל יותר אותנטי ופחות טרנדי.
כבר ברור לכולם שהשפים התל אביביים גילו שהכסף נמצא באוכל רחוב: החלוץ אייל שני עם הפיתות של "המזנון", עומר מילר עם ההמבורגרים של "סוסו ובניו", רן שמואלי הביא את זה בסיבוב עם עוף מסתובב ב "קוקוריקו" הפואנטה ברורה.
הניסיון של רועי סופר בבאנז הוא כבר זלזול ברמה אחרת. שנגמר בזה שאפילו אין מגבונים לזוללים עם הידיים… עוד נגיע לזה.
על האוכל | BUNZ – באנז
הגענו למקום ביום שבת בשעות אחה"צ המאוחרות. המקום היה ריק יחסית עם תפוסה של 2-3 שולחנות. הבחור שבקופה היה נחמד וסבלני והציע לנו לקחת את ה "באן דיל" שכולל שני באנים במחיר 49 ש"ח. לקחנו שני דילים, סה"כ 4 באנים.
סה"כ יש 8 מילויים שונים.
בגרסה הצמחונית לקחנו את ה"גרין באן" במילוי של פטריית פורטבולו מטוגנת. הציפוי היה פריך מאד אבל הטעם היה מוזר וממש לא התחשק לי לקחת ביס נוסף..
בנוסף לקחנו שני "קריספי באן" נוכח המלצתו של הבחור בקופה שזה ה- Best seller שלהם. התיאור הוא "חזה עוף, קרם פלפלים, קולורבי, כוסברה וצ'ילי מוחמץ". התיאור נשמע טוב, אבל בפועל… שוב מטוגן, שוב פריך, הקרם פלפלים זה פשוט שכבה עבה של מיונז בצבע כתום שכנראה נועד להסוות את טעמי הטיגון. הטעם העיקרי של המנה הזו הוא של מיונז ושמן טיגון.
הסוג האחרון "מיט באן" מילוי של בשר בקר מפורק, חרדל יפני, שאלוט קריספי, בצל ירוק וקולורבי מוחמץ. אין ספק שהתיאורים של המנות מעוררים תאבון… ובכלל מילוי של בשר מפורק הוא אולי השידוך הכי ישראלי לבאנים. בכל עמדת קבלה בחתונה יש עמדה כזו וגם אם הקייטרינג בינוני הבאנים בדרך כלל טעימים.
אבל דווקא במסעדת באנז התיבול היה מוזר ולא טעים.
אווירה ושירות | BUNZ – באנז
האווירה במקום מזללתית. העיצוב יפה. הספסלים שפונים לרחוב נוחים באופן מתפיע והשולחן הקטן הוא "בול" בשביל המגש באנים.
לסיכום– לא אחזור לשם לאכול באנים
גלרית תמונות

חשבון בבקשה:
[2 סועדים]
2 דילים- 4 יח' באן- 98 ש"ח